מהגולאג בסיביר לאימפריית קעקועים: מאמא אינק לא מפחדת משום דבר
ורה זר, האמנית שמאחורי המותג “מאמא אינק”, מספרת על המסע המטלטל מסיביר הקפואה להייטק הישראלי ומשם לעולם הקעקועים ולבניית אקדמיית קעקועים ופירסינג מצליחה כנגד כל הסיכויים, תוך פיתוח סגנון ייחודי ושמירה על חוסן פנימי.
ורה זר, הידועה יותר כ”מאמא אינק”, היא דמות שאי אפשר להתעלם ממנה בסצנת הקעקועים הישראלית. השם המסקרן הוא רק ההתחלה; מאחוריו מסתתר סיפור חיים מטלטל שהתחיל בעיירת גולאג בסיביר, נמשך במסדרונות ההייטק התובעניים משם לעולם הקעקועים והגיע לפסגה עם אקדמיית קעקועים מצליחה שבנתה בעשר אצבעות. היא סובייטית קשוחה ואמא מכילה, אמנית בנשמה ואסטרטגית מחושבת – שילוב ניגודים שהפך אותה לכוח מוביל בתחומה. “מאמא אינק זה דמות קונטרסטית מאוד”, היא מודה. “נולדתי בעיירת גולאג בסיביר אבל התחנכתי בישראל החמה, מה שיצר הרבה ניגודים באישיות. סובייטית קשוחה אבל גם אמהית ומכילה, מזג חם ופרוע אבל גם המון אלגנטיות ואסטרטגיה.”
החיבור לאמנות היה שם תמיד. “מגיל 3 החדר שלי היה כולו עם ציורים שהייתי מציירת ואמא שלי היתה תולה על הקירות עד שלא היה מקום של קיר נקי”, היא נזכרת. הרקע של ורה כולל 15 שנות לימודי אמנות קלאסית ומודרנית, שניכרות היטב בעבודתה ובשיטות הלימוד באקדמיה שלה. “אני משתדלת לא לשכוח מאיפה באתי ולשלב את כל העולמות שהשפיעו עליי: חוסר פשרות על מקצועיות ואיכות ומצד שני עומק אמנותי”.
למרות הרקע האמנותי העשיר, המסלול לקעקועים לא היה מובן מאליו. “כל החיים למדתי אמנות ותמיד היה לי חלום לקעקע”, היא מספרת, “אבל קול סובייטי בראש אמר לי (דמיינו מבטא רוסי כבד): ‘ורצ’קה קעקועים זה לא מקצוע'”. היא מצאה את עצמה מנהלת צוותים בהייטק, עד הלידה הראשונה שלה, הדרישות התובעניות במשרה גרמו לה להבין שהיא “צריכה לחשב מסלול מחדש”. מתוך תחושה שאין לה מה להפסיד (“אני עם הגב לקיר”), היא החליטה “להמר על חלום ישן ולקעקע. מה שחשבתי שיהיה עסק קטנטן שבו אתפרנס קצת מהבית צמח להיות משהו גדול יותר ממה שיכולתי לדמיין”.
ההתחלה לפני כעשור, עם לידת בנה הבכור, לא הייתה פשוטה. היא למדה לקעקע באופן עצמאי ואז בסטודיו, בתקופה שבה לא היו קורסים מסודרים. “למדתי מלשבת כל היום ולראות מקעקעים עובדים”, היא משחזרת. הלימוד העצמאי העניק לה חופש מחשבתי (“לא הרגשתי מגבלות כי לא ידעתי מה החוקים”), אך גם הותיר חורים בידע שחשפו אותה לזלזול מצד קולגות. “זה דחף אותי ללמוד יותר, לדעת יותר ולהשתפר עוד יותר”. לכך נוסף אתגר האימהות הטרייה. “התחלתי ללמוד מקצוע חדש בתור אמא טרייה, עם תינוק קטן, דיכאון פוסט לידה והרבה חסרונות לעומת מקעקעים אחרים, לא יכולתי לעבוד יום שלם בסטודיו”, היא מספרת בכנות. “הייתי מאוד מוגבלת מהרבה בחינות – ומתוך ההגבלה נוצרו רעיונות מקוריים כדי לשרוד ולהתפתח כאמנית וכעסק שמפרנס את המשפחה שלי”.
לאורך הקריירה נגעה זר בסגנונות שונים, אך לבסוף חיפשה חותם אישי. היא מצאה אותו בסגנון בלק וורק וליינוורק המבוסס על טכניקת Halftone – שיטת הדפסה ישנה המשתמשת בנקודות וקווים ליצירת דימויים. “תמיד אהבתי את האסתטיקה הגולמית והגרפית של האיורים הישנים”, היא מסבירה את הבחירה הייחודית. “יש בנקודות ובקווים האלה משהו מאוד עוצמתי ומינימליסטי מצד אחד, אבל גם מאפשר ליצור עומק ומרקם מדהימים מצד שני”.
הסגנון המורכב הזה דורש דיוק רב. כשנשאלת על הקעקוע המאתגר ביותר שעשתה, היא עונה שלכל קעקוע מורכבות משלו. “בחרתי סגנון שהוא מורכב ליצירת סקיצה, מורכב לביצוע כדי למנוע מהקווים להתחבר לאורך השנים, כל קעקוע שאני מבצעת יש מימד מאתגר ומורכב בפני עצמו”. הגוף שלה עצמה משמש כגלריה חיה, מכוסה בכ-40% קעקועים. “בשנים האחרונות התקעקעתי אצל מקעקעים שהם גם חברים”, היא מציינת, וגאה במיוחד בקעקועי אמות הידיים, “כי הם הגיעו בשלב יחסית מתקדם שבו בחרתי נכון שילובי קעקועים וקומפוזיציה מחמיאה לגוף”.
במבט לאחור על העשור שחלף מאז ההימור על החלום, יש לה עצה אחת ברורה לעצמה הצעירה: “לא לפחד כלל. אם הייתי יודעת שבעוד 10 שנים אני אהיה איפה שאני נמצאת היום, הייתי מעבירה את השלבים הראשונים והקשים עם הרבה יותר הנאה מהדרך והרבה פחות חרדות ופחד”. הסיפור של מאמא אינק הוא עדות לכך שעם נחישות וכוח רצון ניתן להפוך כל קושי להזדמנויות ואפשר להגיע הכי רחוק שיש.
